<h1>חי' הרשב"ץ — ר"ה</h1>
<h2>דף לב.</h2>
שטר חוב המוקדמין פסולין מפני שהוא טורף לקוחות שלא כדין והמאוחרין כשרין דאפסיד אנפשיה. הא דמוקדמין פסולין מוכח בגמ' בפ' איזהו נשך [ב"מ ע"ב ע"א] דדוקא למגבי ממשעבדי ואפי' מזמן ההלוא' אבל למגבי מבני חרי לא, ומיירי שכתבו העדים אותו שטר ללוה קודם ההלואה שלא בפני המלוה דשטרי דלאו אקנייתא ואף ע"ג דלאו שפיר עבדי כדא"ר אסי פ"ק דב"מ [י"ג ע"א] מיהו לא מיפסלי בהני דלאו רשיעי נינהו אי לא גמרי לה להא דרב אסי, אבל אם הקדימו בכונת קדימת הזמן כגון שהיו עומדין בשנה שלישית וכתבו שנה שניה אפילו מבני חרי לא גבי דעידי חמס נינהו דבעדותן אתי למטרף לקוחות שלא כדין ומיפסלי בהכי. והיכא דגבי מבני חרי על פי אותו שטר ולא ממשעבדי מיירי בשאין כתב ידם יוצא ממקום אחר והעדים נאמנין לומר אנו חתמנוהו אבל מוקד' הוא שכתבנוהו שלא בפני המלוה, אבל אי כתב ידם יוצא ממקום אחר אין נאמנין בכך וגבי אפילו ממשעבדי מהזמן הכתוב בשטר כ"כ הרמב"ן ז"ל בפ' איזהו נשך. אבל הר"ז הלוי ז"ל היה מוכיח מהירושלמי שאפילו בכתב ידם יוצא ממקו' אחר נאמנין ובודאי דכל טעו' שהעדי' עבדי למטעי ביה השטר כשר ונאמנין לומר כך הי' וליכא למימר דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד, והכי מוכח בפ' גט פשוט [ב"ב קס"ז ע"ב] גבי ההוא תברא דהוה חתים עליה רבה בר רב חנן. ומוכח בגמ' בפ' אחד דיני ממונות [סנהדרין ל"ב ע"א] ובפ' גט פשוט [ב"ב קע"א ע"א] דכל שטר שיש להסתפק בו אם מוקדם ופסול או מאוחר וכשר מכשרי ליה, ואפי' היכא דאיכא ריעותא כגון שנכתב זמנו בשבת דאמרינן אימר אחרוהו וכתבוהו. והאי שטר מוקדם דפסול למגבי למשעבדי מצאתי כתוב דאין הלוה נאמן לומר פרעתי ואם יש בו נאמנות נוטל בלא שבועה ונ"ל דדברי טעם הם דכיון דלא מיפסל אלא משום קנסא גזירה שמא יגבה מזמן ראשון אם כן תורת שטר עליו לכל ענין לגבי בני חרי ומצי למימר להו שטרך בידי מאי בעי, ואפילו למי שסובר שבכתב ידו יכול לומר פרעתי דדיו שנקנסהו שלא לגבות מן המשועבדין כלל ואפי' מזמן שני שמן הדין יכול לטרוף אלא משו' גזירה שמא יגבה מזמן ראשון מה שאין כן בכתב ידו דכלל כלל לא טריף לקוחו' דלית ליה קלא, וה"ה נמי שמועיל הנאמנות הכתוב בו שאפי' בכתב ידו מועיל. והא דמאוחרין כשרין אמרי' בגמ' בפ' מי שמת [ב"ב קנ"ז ע"ב] בדכתב ליה דקניתי ודאקנה דאי לא אתי למיטרף לקוחות שלא כדין אם קנה נכסים בין מזמן הקנין לזמן הכתוב בשטר, שאם לא כתב לו כן לא נשתעבדו לו בשעת הקנין שהרי לא היו לו ואתי למיטרף כיון שקנאם קודם הזמן המאוחר הכתוב בשטר. הרמב"ם ז"ל פי' בפירוש המשנ' המאוחרין שלוה בתשרי ולא כתב השטר עד ניסן, ולפי פי' זה א"צ לכתוב דקניתי ודאקנה וע"כ לא כתבו בפכ"ג מהל' הלואה, והדין אמת הוא אבל פי' המאוחרין אינו כדבריו וכבר סתר דבריו הרב בעל העיטור באות זמן כמו שפירש שם בשטרי חוב המוקדמין.
